<h1>ספר המצות לרמב"ם — לאוין קמ"ג</h1>
<h2>דף יח.</h2>
והמצוה הקמ"ג היא שהזהירנו מאכול מעשר שני שליצהר חוץ לירושלם והוא אמרו ית' לא תוכל לאכול וכו' ויצהרך. ומי שאכלו חייב מלקות ובתנאי הקודם במעשר דגן. ואולי תרחיק היותנו מונים מעשר דגן ומעשר תירוש ומעשר יצהר שלש מצות, דע שהוא כשיאכל שלשתן כאחד לוקה על כל אחד ואחד לפי שזה הלאו שבזה הפסוק אינו לאו שבכללות שאין לוקין עליו ואמנם הוא לחלק. ובבאור אמרו בגמר כרתות (ד': הובא שרש ט' עמ' קע"ד) אכל מעשר דגן תירוש ויצהר חייב על כל אחד ואחד וכי לוקין על לאו שבכללות קרא יתירא כתיב מכדי כתיב ואכלת לפני י"י אלהיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך וכו' למה לי למהדר ולמיכתבינהו כולהו שמע מינה לחלק. ובגמר מכות (י"ח.) אמרו מכדי כתיב ואכלת לפני י"י אלהיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך ליכתוב רחמנא לא תוכל לאכול אותם בשעריך מהדר פרושינהו לכולהו למה לי שמע מינה ליחודי לאו לכל חד וחד. הנה כבר התבאר שכל מה שהזהיר ממנו בזה הפסוק כל ענין וענין לאו בפני עצמו. ואשוב להשלים שאר הלאוין שכולל הפסוק.
